ראו הוזהרתם

איפה המנהיגים שלנו שאמורים לדאוג לביטחוננו? יכול להיות שהם לא יודעים או פשוט לא מבינים מה שקורה היום בעזה? אני יודעת שיש מי שלא רוצה לשמוע על זכויות הומניטאריות מינימאליות שמ גיעות לכל אדם באשר הוא אדם אם הוא יושב בישראל או בעזה. אנחנו מתכחשים לזכויות ההומנטריות. אין מנוס מענישה קולקטיבית. הייתכן? נראה לי שאנחנו עיוורים, מסונרים מהצידוק העצמי. האם אנחנו כל כך לא בטוחים ביכולתנו להגן על עצמנו שהדרך היחידה היא לסגור מיליוני אנשים  בדלת אמותיהם במצוקה כלכלית, נפשית ובריאותית– בכלא , הגדול ביותר בעולם וזו לא קלישאה? קרקע פורייה לצמיחה של רצון עז לנקמה וחרישת מזימות של הרס והרג.

האם לא רואים ולא מבינים שכשאנשים חיים בתנאים לא תנאים – שהיום חיים עם 4 שעות חשמל ביממה ללא יכולת לעבוד ולהתפרנס, מנותקים מן העולם ללא אפשרות לצאת לביקורים, ללימודים ולעסקים – בהחלט לא יחזירו אהבה. השנאה הולכת וגוברת, התסכול והייאוש מביאים לכך שאנו יושבים על חווית של אבק שריפה שעלולה בכל רגע להתפוצץ בפנינו. כן אני מפחדת ואני חושבת שאנחנו עושים טעות עצומה. אנחנו שורפים קשרים עם אנשים, כן אנשים טובים. אנשים שמבינים שאנחנו כאן להישאר אבל רוצים שנזכור שגם הם שם רוצים לחיות, ממש לחיות, לצדנו.

כרגע הם רואים בנו אויב לא פחות מאשר אנו רואים בהם אויב ובאויב נלחמים, גם הם וגם אנחנו. חייבים לשים סוף למעגל הדמים בו אני מסתובבים, מאשימים האחד השני ומתבצרים בעמדות צודקות יותר וצודקות פחות. חייבים להכיר בזכות של כל אחד מאיתנו, בין אם יהודי ובין אם מוסלמי, להגדרה עצמית, לאפשרות לחיות בארצו ולבנות כלכלה פורחת, מערכות חינוך ובריאות שניתן להתגאות בהן.

האמינו לי, זה אפשרי, זה כדאי  ואסור לנו לוותר. אם נשכיל להבין זאת יהיה לנו יותר ביטחון כשחברינו בעזה יוכלו להיות עסוקים בבנייה והתפתחות ולא בפיתוח יוזמות מלחמה. נכון יש הרבה רוע בעולם אך יש גם כל כך הרבה טוב צריך לתת אפשרות אמיתית לטוב לגבור והוא יכול אם רק ניתן לו באמת ובתמים וגם זו לא קלישאה זוהי אמת צרופה.