Monday, March 16, 2020

הרהורים אחרי השבעת הכנסת ה-23


היום צפיתי בטקס ההשבעה לכנסת שנוכח הנסיבות, הייתה הזויה, בלשון המעטה.

כמידי פעם נקרא נוסח ההשבעה וכל חבר  כנסת ענה "מתחייב אני".

הייתה לי הרגשה שהמילים נאמרות, כמעט ללא יוצא מן הכלל, כשיגרה, ממש ללא כל כווונה.

בואו נסתכל על כמה עובדות

1.      ראש הממשלה המכהן, עומדים בפניו 3 כתבי אישום. נכון, כתבי אישום עדיין לא אומרים שהוא אכן אשם ולכן עליו לעמוד למשפט כדי להוכיח את חפותו. בימים טרופים אלו כשמגפה משתוללת בעולם כולו וכן גם בארצנו והמשק מתקיים בתנאי חירום. האם זה הזמן שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו ראש ממשלה השקוע במשפט? הרי הוא עצמו אמר בדיוק את זאת כשהיה מדובר באדם אחר. האם בתנאים אלו יכול ראש הממשלה בנימין נתניהו לומר בכווונה אמיתית ובלב שלם, "מתחייב אני"?

2.      בני גנץ הצילח  לגייס 61 ממליצים ועליו הטיל הנשיא להרכיב ממשלה. אם כל הקשיים שעומדים בפניו, החלטות יותר ופחות מקובלות האם הוא התכוון במלוא מובן המילה להתחייב לעשות את מה שנכון לאזרחי המדינה כולם בשעה קשה ומורכבת זו.

3.      אין ספק שבזמן זה נוכח האיומים העומדים בפנינו, בריאותיים, כלכליים ובטחוניים, אנחנו זקוקים לממשלה רחבה ככל האפשר המייצגת את האוכלוסיה על כל גווניה, כולל אזרחי המדינה הערבים המיוצגים על ידי המפלגה המשותפת. האם חבריה שעמדו והכריזו "מתחייב אני" אכן התכוונו למילים ופיהן וליבם היה אחד?

4.      כל חבר וחברה שעמדו בכנסת היום ואמרו, אחד, אחד, "מתחייב אני" שיבין שיש לו ולה אכן מחוייבות למדינה ולאזרחיה – יהודים, נוצרים ומוסלמים, חילוניים ודתיים. זו בהחלט לא רק זכות גדולה להיות בכנסת ובממשלה, זו זכות שבצידה אחריות גדולה, מחוייבות מלאה. אנא תהיו ראויים לבחירה שהעם עשה וקיימו את מה שהתחייבתם.