Reflections after Sepember 2019 second elections

ספטמבר 2019, בחירות בפעם השנייה תוך 5 חודשים, יומיים אחרי.

מה יש לנו? מדינה חצויה והפער בין שני החציים רחב ועמוק. זה לזה קוראים בוגדים. האם שכחנו שניתן לא להסכים מבלי להפוך לאויבים?

ישנם דברים שחייבים להבין – במדינה הזאת, מדינת ישראל, חיים חילונים ודתיים, מערביים ומזרחים, יהודים, ערבים ונוצרים... אמונות שונות תרבויות שונות, מסורות שונות אבל כולנו אזרחי המדינה. כולנו רוצים מדינה שכל אזרחיה שווים, מה שמגיע לאחד מגיע לשני, מה שחייב האחד, חייב גם השני כי אחרת לא נשרוד את הפלוג וההסתה שכולנו כואבים היום.

אנחנו חייבים להכיר בעובדה שהמפלגה השלישית בגודלה הינה המפלגה המשותפת, מפלגה שבעצם היותה חברה בכנסת ישראל והעומדת בבחירות דמוקרטיות, מכירה היא במדינה. לדעתי זה ברור ולא צריך לעלות זאת שובו ושוב. תפקידה בכנסת לעשות את המירב להטיב עם האוכלוסיה שבחרה בה לייצג אותם כמו כל נציגות אחרת. עליה לדאוג לרווחתם, לחינוך ולתרבות, למקורות פרנסה ולבריאותם ולבטחונם. הרי בשל כך נבחרו  כמו כל מפלגה אחרת במדינה המייצגת ציבור זה או אחר. על כולנו לזכור שמקום בכנסת מקבלים מאזרחי המדינה בזכות, לא בחסד אבל לזכות הזאת יש גם חובות – חובה להכרה ולכבוד של השני גם אם יש אי הסכמה על דרך זו או אחרת, חובה לפעול למען בטחונינו מפנים ומחוץ, חובה לשמור על יושר והגינות, חובה לסגת מדרך האלימות כי היא לא מביאה תועלת לאיש, וגם לא לקידום אינטרסים אלא רק להגברת השנאה והרצון לנקם. כל מילה כאן נכונה גם לגבינו לבין שכיננו אבל לא פחות לגבינו לבין עצמינו כי האחד משליך על השני, לדעתי.

כשעליתי ארצה בשנת 1951, סבי שחי בארץ עוד שנים רבות לפני כן, לקח אותנו לטיול בארץ. בדרך עברנו בבית ליד ליד בית הכלא וסבא אמר: "תראו הכלא הזה ריק מאדם, אבל יבוא יום ונהיה כמו כל העמים, ובתי הכלא יהיו מלאים אנשים שסטו מדרך הישר". נכון שהרוע, השחיתות והאלימות לא נולדו היום אבל היום הם מעין נורמה חברתית שהורסת אותנו מבפנים. ואף על פי כן, זאת כן המדינה שלי ולכן כל כך איכפת לי ואני מאמינה שאפשר אחרת ויהיה אחרת.

September, 2019, Elections the second time within 5 months.

What have we? A nation split in two with a deep and wide gap in between. One calls the other a traitor. Have we forgotten that one can disagree without becoming the enemy?

We have to understand – in this state, the State of Israel, live people who are secular and those who are religious, from east and west, Jews, Arabs and Christians… different beliefs, different cultures, different traditions but we are all citizens of this country. We all want a nation where all citizens are equal, sharing both rights and obligations because we cannot possibly survive the division and incitement, we are all experiencing now with great pain.

We have to realize that the third biggest party today is The United Arab List, a party that the actual fact of them being in the Knesset and standing for democratic elections means that they recognize the State of Israel. I think it is obvious and does not have to be brought up again and again. Their obligation in the Knesset is to do their utmost for the people that voted for them to represent them, their welfare, their educational and  is the people who give one a place in the Knesset, in their own right not in grace but having rights also means obligations – the obligation to accept and respect the other even when you do not agree on this or that way, the obligation to act for our security inside and out, the obligation to be honest and fair, the obligation to refrain from violence that does no good to anyone nor does it promote interest but only  increases  hate and vengeance. Every single word here is true to us and our neighbours and also to us amongst ourselves and certainly casting one on the another, I think.

When I came to live in Israel, in 1951, my grandfather who had been living here long before, took us on a trip. On our way we passed a jail house in Beit Lid and he said: “look at that jail house. It is empty but a day will come and we’ll be like all other nations and the jails will be full of people who turned from the path of justice. It is true that wickedness, corruption and violence were not invented today but, I think, it has become a social norm that is eating us up from inside. Nevertheless, this is my country and that is why I deeply care and do believe that things could and will be different, for the better of all concerned.